<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער ראשון</h1>
<h2>דף לט.</h2>
יש מיני דגים שקשקשת שלהן דקה שבדקה ואינה נכרת בהן. לפיכך כל שנסתפק אם יש לו קשקשת אם לאו, אם חפו אותו בבגד או ששמו אותו בכלי חרש ונמצאו בהן קשקשים, בידוע שהיו לו ומותר.
<h2>דף לט:</h2>
דגים מלוחין טהורין שנמצאו ביד גוי מותרין, ואין חוששין שמא נמלחו עם טמאין, לפי שאין ציר של דגים טמאין אסור אלא מדבריהם כמו שבארנו, וכיון שאין מליחת הטמאין והטהורין שוה הקלו בספקן לומר שלא נמלחו עם הטמאין. לפיכך אמרו טרית שאינה טרופה הנמצאת ביד גוי, והם הדגים הקטנים המלוחין, שראשן ושדרן ניכר שהן טהורין, מותרין.
דגים טמאין ראשן חד ואין להן חוט השדרה, וטהורין רובן אין ראשן חד [ויש להם חוט השדרה]. ולפיכך יש מגדולי המורים שהורו דכל דג שניכר בראשו ושדרו שהוא דג טהור, רצוני לומר שאין ראשו חד ויש לו שדרה, אע"פ שלא מצאנו לו קשקשת מותר, בידוע שהיה לו, אלא שהשירה או שלא גדלה עדיין. וראוי לחוש ולהחמיר, שלא מצינו לאחד מן הגאונים ז"ל ולא למחברי הספרים שכתבו כן.
<h2>דף מ.</h2>
מצא חתיכות דגים ויש באחת מהם קשקשים, אם היו החתיכות מתאימות כולן מותרות, חזקה מדג אחד היו, ואין חוששין לומר שמא זו טהורה וזו טמאה וכך אירע דרך מקרה שהחתיכות מתאימות. לא היו מתאימות, את שנמצא בה קשקשים מותרת והשאר אסורות. ואפילו היו כולן מלוחות בגרב אחד. בד"א להתיר גופן, אבל להתיר צירן, כל גרב סתום שנמצא בה דג אחד [טהור] ואפילו קטן ככלבית, או שנמצאת בתוכו חתיכה אחת שיש בה קשקשים, כל הציר שבגרב מותר, לפי שציר דגים טמאים זיעה בעלמא הוא ואינו אסור דבר תורה, ובשל דבריהם היקלו וסמכו על מה שאין הדבר מצוי למלוח דג טמא ודג טהור כאחד, לפי שזה צריך מליחה יתר מזה. ואם גרב פתוח הוא צריך שיהו בו שני דגים, שאילו לא נמצא בו אלא אחד, חוששין שמא נפל שם דרך מקרה. ובד"א בשאין שם חתיכות אחרות שאין בהן קשקשים, היו בה חתיכות או דגים שיש בהן קשקשים וחתיכות שאין קשקשים ניכרין בהן, הכל אסור ואפילו הציר, גזירה צירן משום גופן.
היו חביות הרבה מלאות ציר, אם פתוחות הן ויש באחת מהן שני דגים טהורין, כולן מותרות על ידה, שכל שהן פתוחות הרי הן כאילו נתערבו וכאחת הן. אבל היו סתומות, כל שנמצא בה אפילו דג אחד קטן מותרת כמו שבארנו, והשאר אסורות עד שיהא באחת מן הפתוחות שנים.
קרבי דגים אינן נקחין אלא מישראל שאינו חשוד. בד"א בשלא אמר אלו דגים ואלו קרביהן, אבל באומר אלו דגים ואלו קרביהן לוקחין אפילו מגוי ומישראל החשוד, דירא הוא שמא יתבדה ויאחז. ואיפשר שאפילו באומר של דג פלוני טהור הן נאמן, שגם זה ירא שמא יתבדה, דכל שאמר של דג פלוני הן יש מכירין אותו דג וקרביו. ויש מי שאוסר. אמר קרבים אלו של דג טהור הן ואני מלחתים, יש מי שהורה שכל כיוצא בזה אפילו בגוי ובישראל חשוד נאמן. ויש מי שהורה שאין סומכין על החשוד באומר אני מלחתים. אבל במי שאינו חשוד אע"פ שאינו מומחה סומכין עליו בשאמר כן.
קרבי דגים טהורים ראשון אחד כד ועגול וראשן אחד חד, כעניין שבביצת התרנגולת, ואין לך אחד בטהורין ששני ראשיהן חדין או כדין. ויש בטמאין שראשן אחד כד וראשן אחד חד כטהורין. ולפיכך אין סומכין בסימנין אלו להתיר קרבי דגים. היו שני ראשיהן חדין או שני ראשיהן כדין, אע"פ שאמר של דג פלוני וטהור הוא, או שאמר אלו דגים ואלו קרביהן, אינו נאמן, בידוע של דג טמא הן. היה ראשן האחד חד וראשן השני כד, אם אמר של דג פלוני וטהור הוא נאמן, לפי שכל הטהורין יש להן כן ואין לרוב הדגים הטמאין כן. עוברי דגים, והם הבצים המקובצין הנמצאים בדגים, מותר ליקח מכל אדם, דכל דג טמא משריץ ואינו מטיל בצים, ודג טהור בלבד הוא שמטיל בצים.
